ישראל  והמזרח  התיכון  בפרספקטיבה

שיחה של הרווי ג'קינס בכנס של מנהיגים יהודים, ירושלים  1996

הופיע ב"רוח חדשה", מס' 10

תרגום: נעמי רז    עריכת לשון:  אסתי כהן


 

שאלה:  מה הם הכוחות המתנגדים לשחרור יהודים?

הרווי ג'קינס:  כוחות אלה כוללים כל מי שמתפרנס, או מתפרנס טוב יותר, או מפיק רווח ממדיניות האיבה הקשה בין הפלשתינים והישראלים. הם כוללים גם חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל ששוכנע וקיבל  מדיניות זאת לאחר מלחמת ששת הימים. המשך הסכסוך המזוין מביא עמו רווחי עתק.

יש לכם פה בישראל אוכלוסייה שבויה של ערבים פלשתינים שאין  באפשרותה לעבוד אלא תחת כעין שמירה צמודה. הפלשתינים מורשים להיכנס לישראל רק כדי לעבוד, ובכל רגע יכולים לנתק אותם מעבודתם כעונש. וכך במחיר ניצול עמוק  של הפלשתינים הנתונים תחת כיבוש עולה רמת החיים של חלק גדול מאוד באוכלוסייה הישראלית.

תנועת השלום הישראלית השיגה במשך הזמן מספר ניצחונות, אולם הצעה שתביא צדק אמיתי לפלשתינים תגרום הפסד כספי גדול מאוד לאנשים שמרוויחים באמת היטב מהמצב הנוכחי. ההשפעה הקפיטליסטית הרבה בקרב יהודי אנגליה וארה"ב גם היא תומכת באיבה המתמשכת, בהבדלים קטנים בין קבוצות שונות כאן ושם.  פתרון אמיתי, כזה שלא היה ממשיך את הניצול הקיצוני של הפלשתינים, היה מצמצם מיד ובמידה רבה את ההכנסות של חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל.

חושבני שהאנשים שיושבים כאן בקבוצה הזאת וחוששים רוב הזמן, מחכים שירגיעו אותם במקום לצאת ולארגן שינוי אפקטיבי למצב הזה – מצב שאינו ראוי ליהודים.

דיכוי מעמדי פועל כך: ברגע שמצליחים להפריד אנשים למעמדות שונים, אפשר להכריח חלק מהם לעבוד, ולעתים קרובות לרעוב, בעוד הם מיצרים ערך שאינו מגיע לידיהם, אלא לידי מעמד אחר. למתיישבים הראשונים בישראל הייתה מידה רבה של התנגדות לדיכוי מעמדי.  אנשים באו  ובנו ניסוי סוציאליסטי, שבו כולם יעבדו כאחד ואת הערך שהם ייצרו יחלקו ביניהם.  (זה יכול היה להיות שינוי מרשים בהשוואה למצב ממנו באו רובם).  אבל כוחות חזקים נערכו ועמדו על כך שישראל תהיה למדינה מעמדית, אם יינתן לה להתקיים בכלל.

בגולה קיימת מסורת ארוכה, שנוצרה מוקדם מאד וחוזרת על עצמה שוב ושוב - שליטים מדכאים "מאמצים" את היהודים בשל ידיעתם קרוא וכתוב ומסורת הלימוד שלהם, ומנצלים אותם כסוכני דיכוי. השליטים הזמינו את היהודים להיכנס לארצותיהם והבטיחו להם בטחון אם ישמשו כסוכניהם. וכך היו לראשי ממשלה, לעתים קרובות, אך כמובן שהיו לגובי מסים ולפקידים שעזרו למדינה הלא נאורה לתפקד.

כאשר במדינה מסוימת הצטברה התרעומת של רוב האוכלוסייה נגד השליטים, הוסטה הטינה  שוב ושוב כלפי היהודים, שהיו הסוכנים הנראים לעין של השלטון, ואלה הותקפו ונרצחו וגורשו משם. יש לכך דוגמאות למכביר  ב – 1,500  השנים האחרונות, אבל הדוגמאות האחרונות ממזרח אירופה הן העולות מיד, כי כולם שמעו על הפוגרומים והקוזאקים המסתערים על כפרים יהודים וכן הלאה. מסורת זו נמשכה עד לרדיפות הנאצים, אך הנאציזם היה כל כך קיצוני ברדיפת היהודים שבדרך כלל אין אנו  מקשרים אותו למה שהתרחש לפניו.

המסורת של שימוש ביהודים כסוכניהם של שליטים ריאקציוניים חזרה על עצמה, בצורה קצת אחרת, בהיסטוריה המוקדמת של מדינת ישראל. כאשר סוף סוף הוקמה המדינה (חרף התנגדות המעצמות המערביות), קיומה עדיין היה תחת איום.  נעשתה עסקה - אם ישראל, כאומה, תשמש כסוכנת המעצמות המערביות בדיכוי הלאומיות הערבית, יובטח בטחונה (אבל, כמובן, תחת איום מתמיד). המחיר היה שישראל, מחומשת על ידי המערב, תחזיק את האומות הערביות תחת משמר מזוין וכך תישמר שליטה אפקטיבית דיה על מאגרי הנפט הענקיים במדינות ערב  ולא יסוכנו, לפחות למשך זמן רב, רווחי  העתק של חברות הנפט של ארה"ב, אנגליה וצרפת.

בתקופה שלאחר המלחמה, עשו המעצמות המערביות את רווחיהן הגדולים ביותר משליטתן במדינות ערב, שם היה מאגר גדול מאד של נפט זול בהישג יד.  אם ניתן  יהיה לשמר  את  שלטונם  של מנהיגים פאודליים במדינות ערב, יובטחו רווחיהן של חברות הנפט המערביות. המנהיגים הפאודליים של מדינות הנפט הערביות היו תחת איום. תנועות דמוקרטיות התחילו לקום במדינות אלה. עצירת הצמיחה הבלתי נמנעת של כלכלה ופוליטיקה יותר דמוקרטיות וחיזוק שלטונם של המנהיגים הפאודליים התאפשרו רק על ידי הסטת התנגדות האוכלוסייה הערבית כלפי המנהיגים הפאודליים לכיוון אחר.  העסקה נחתמה.  מי היה יכול להתווכח עם הצעה לכלי נשק והכשרה וכל היתר למדינה הנאבקת על עצם קיומה?

ישראל נכפתה לקבל על עצמה תפקיד אימפריאליסטי לחלוטין.  אפשר להבין אותה.  לא היה לה לאן ללכת.  (מדינתי שלי, ארה"ב ה"דמוקרטית", סגרה את גבולותיה בפני הגירת יהודים, בתואנות  שונות אשר התקבלו ונסבלו על ידי האוכלוסייה בארה"ב). 

המסורת האימפריאליסטית הייתה, כמובן, ממוסדת מאד בפעולת האירופים בצפון אמריקה.  אני מספיק מבוגר כדי לזכור שאנשים  היו אומרים, כבדרך אגב, ש"אינדיאני טוב הוא אינדיאני מת".  ילידי צפון אמריקה נבגדו ונרצחו, אדמותיהם נשדדו ונכבשו על ידי האירופים. 

אז ישראל, באומץ רב ובמאמץ אדיר, בנתה לעצמה מולדת.  ותשומת הלב הנרגשת של כולם הופנתה לסכסוך בין "היהודים הפולשים",  שנודעו כישראלים, לבין הפלשתינים שישבו שם מזמן, שמהר ככל האפשר, הוצגו בארה"ב כערבים מלוכלכים ורוצחים.  ברקע, בכישרון רב, הוסטה המהפכה המבעבעת של הערבים נגד שליטיהם המושחתים לשנאת יהודים, לשנאת ישראל.  זה נראה הגיוני לפלשתיני או לאוהד ערבי  שישראל היא האויב.  התחבולה הצליחה.

המהפכה הערבית הופנתה כולה לשנאת ישראל.  כלי נשק סופקו לשני הצדדים בחדווה רבה.  אין מקור מהיר יותר לרווחי עתק מהספקת כלי נשק.  הייתה סדרה של מלחמות, עם גבורה רבה מצד חיילים ישראלים, והתנגדות נואשת עצומה, לפחות (וגבורה רבה!) מצד הפלשתינים.  כשהייתה הפוגה, תמיד יכלה ישראל לטעון שהתנהגה יותר טוב כלפי הפלשתינים מאשר האירופים הפולשים כלפי ילידי צפון אמריקה.   רוב בני האדם בעולם, בעזרת קצת תעמולה, הגיעו למסקנה שישראל חייבת לשרוד, כי הגיע הזמן שלעם היהודי תהיה "מולדת". 

בישראל התרחשו שינויים.  היו ניצחונות, הושג יותר בטחון, יבולים ניטעו.  אנשים לא נאלצו לעבוד  קשה כמקודם.  וחברות הנפט המשיכו במניפולציה של הסכסוך בין המשטרים הערביים הריאקציוניים וממשלת ישראל. 

נוצר מצב שבו כוח  עבודה פלשתיני שבוי נותר ללא מקום עבודה, פרט לישראל.  הם הגיעו לעבודה כל אימת שהרשו להם ועבדו תמורת כל שכר שניתן להם.  הדיכוי המעמדי לבש צורה שבו עם אחד מנצל אנשים מעם אחר, ללא אמצעי הגנה.  מה קרה לחלוצים האידיאליסטים שרצו לחיות בישראל ולהתפרנס מעבודת אדמה?  הם הפכו לאימפריאליסטים אפקטיביים מאד. ישראל שגשגה (לא מספיק, כמובן, אף אחד אף פעם אינו מקבל "מספיק"), ומספר רב של אנשים נעשו בעלי הון.  מספר רב עוד יותר נכנסו למעמד הבינוני.

הדיכוי המעמדי פעל גם על בסיס גזעני למחצה.  לאשכנזים ממעמד הבינוני הייתה הזדמנות לרכוש השכלה טובה. את המזרחים אפשר היה לדכא,  כי  רבים מהם גדלו דוברי ערבית כשפת אמם והיו רגילים לקיים יחסים קרובים וטובים עם ערבים בארצות מוצאם. ניתן היה לבוז להם כערבים או "בדיוק כמו ערבים".

אני חוזר:  יש לכם פה בישראל מעמד פועלים שכולל בתוכו מספר מסוים של אשכנזים.  יש לכם מעמד פועלים ענק שהיה לרוב במדינה, המורכב ממזרחים, שמפוצלים לקבוצות רבות לפי הרקע התרבותי ושפות הדיבור שלהם.  הם לא הרגישו מאוחדים מאד ביניהם וקל היה  לדכא אותם,  כי הם "בדיוק כמו ערבים".  אבל זה לא הספיק כדי לקיים את התשתיות, אז יש לכם מספר ניכר של פלשתינים שהרשו להם להישאר בישראל והם הצליחו, במאמץ גדול ובמידה מסוימת, להחזיר לעצמם את מחיתם. ניתנו להם חלק מסממני ההשתתפות הדמוקרטית. ובנוסף יש לכם מעמד פועלים ענק החי מחוץ לישראל, שנותנים לו להיכנס רק תחת שמירה מזוינת.

ישראל, המיוצגת על ידי בעלי ההון, והמעמד הבינוני התומך בהם, משגשגת. טובות ההנאה טפטפו למטה כמעט לכולם. זה אופייני לכוחות שתומכים בהמשך של מצב מלחמתי.  אבל ישנן גם ארה"ב ובריטניה, ששכתבו את ההיסטוריה שלהן בנוגע לישראל, והן מציגות את עצמן כתומכות ראשיות.  אלה הכוחות שאינם יכולים לסבול שיהיה שלום.

ומה עושים כוחות אלה כשאנשים מתחילים להתקדם לקראת סיום חלק מחוסר ההגינות (כי הרי האינטרס האמיתי של כל האנשים הוא שלום)?  הם מעודדים פעילות של קבוצות ריאקציוניות קיצוניות. יש כל מיני פרובוקציות, כגון רגשות דתיים או לאומיים, ואז במהרה איזה "מטורף" בקבוצה ימנית מבצע רצח ומחסל מנהיג המתקדם לקראת שלום. קל להמשיך את הסכסוך המזוין.  בלעדיו אין שוק לכלי נשק, אין בטחון להשיג נפט. השלום היה מתחיל להתפשט.  צאצאי אברהם היו מתחילים לראות איש את רעהו בעין יפה.

למה שלא ננקוט יוזמה ונסדר את כל העניין?  לדעתי, על אנשים בייעוץ הדדי לעשות את הצעד הזה.  רק אנשים שמבינים היטב כמונו יהיו חכמים דיים להתחיל. אנחנו חכמים, ואנו ממשיכים להחכים. אנו יודעים שבני אדם אמיצים מטבעם. נתקענו זמנית בתחומים אלה, אבל אנו יודעים לפרוק אפילו את הפחדנות של עצמנו.  עלינו לוותר על העמדה שמישהו אחר צריך לטפל בבלגן הזה. ייתכן שאנחנו יכולים להסתכן להיות נועזים לחלוטין ולקחת פיקוד על הכל.

 

 

Hebrew Translation of "Israel and the Middle East in Perspective" - Ruah Hadashah No. 10 – Jerusalem 1996

Copyright 2002 © by Rational Island Publishers

All rights reserved


Last modified: 2017-05-06 23:35:41-07