את לא לבד
משיחה של טים ג'קינס בסדנה פתוחה בקאונטי דונגאל, מאי 2006
פורסם ב"פרזנט טיים" - ינואר 2007
תרגום : צביה ווקס
למה את יושבת שם מבלי לגעת באף אחד ? למה את עושה את זה שוב ? זה בידוד כרוני. הוא נופל עלינו מאוד מוקדם, וכיום אנו מאמינים שאנו לבד. את לא לבד. פשוט, את לא לבד יותר. ההקלטות האלה יהלמו בך עד שתפרקי אותן, אבל את לא לבד יותר. יש לך מערכות יחסים מהסוג שתמיד השתוקקת להן, יותר ממה שאת מודעת. יש לך אנשים להם את יכולה לפנות, את יכולה לשתף אותם במחשבותייך, אנשים שרואים אותך ורוצים להכיר אותך. יהיו עוד, עוד הרבה, ומערכות היחסים האלה ישתפרו עוד ועוד, אבל הקרב ההוא על להיות לבד נגמר. את לא לבד יותר, ואת חייבת להפסיק התנהגות זו כאילו את לבד, כי ככל שאת מתנהגת כאילו את לבד, את שוב נכנעת לגירוי מחדש ושוב שומרת מרחק מהאנשים.
לכולנו יש הקלטות בהן אנו ממתינות עד שמישהו או מישהי יתקרבו אלינו. אנו יכולות להיראות כילדות בנות שנתיים, כי החומר[1] מגיע מהתקופה ההיא. אז, האנשים היו צריכים לבוא אלינו ולקחת אותנו. אבל בתקופה ההיא לא יכולנו לרדוף אחריהם. הם היו אמורים לבוא, אבל הם לא היו בכושר לעשות כך. אני מצטער שדבר כזה קרה, אבל המצב כיום שונה. עכשיו את יכולה להתקרב לאנשים. עכשיו את יכולה לקבל אותם בברכה בצורה פתוחה , להושיט ידיים אליהם, אף על פי שאת פוחדת ולא בטוחה אם הם רוצים אותך. את יכולה לעשות זאת.
העולם מלא נשים וגברים הממתינים למישהו או למישהי כדי לזוז. למרבה הפלא, כשכולם ממתינים כך, הדברים לא זזים מהר מאוד. בכל קבוצה הדינאמיקה הזו משתנה כשמגיעה מישהי שעבורה הדפוס הזה לא כבד מדי, ומתקרבת לאחרים או אחרות,. האנשים מביטים בפליאה בכישרון כזה. את יכולה לעשות זאת. את יכולה לעשות זאת בצורה קלה ומהירה, ואת יכולה להתבונן איך פנים משתנות כשאת עושה אפילו ניסיון קטן להסתכל ישירות ולהיות ידידותית. את לא לבד. את לא צריכה להאמין לזה. את לא צריכה לשבת בנפרד, במיוחד בקבוצה כזו[2]. את יכולה להישען על מישהו או מישהי ולהיזכר.
יש מעט דברים שמזכירים כל כך טוב לאנשים שיש עוד אנשים בעולם, כפי שמגע פיסי מזכיר. כמות עצומה של מידע חודרת אלינו, בנוסף למידע שמגיע דרך עינינו ואוזנינו. כשהופכות לבוגרות, אנו יושבות מרוחקות, מתבוננות ומקשיבות. אנו לא מתקרבות או נוגעות. לא נשענות על מישהו. לא מתכרבלות במישהו ולא שמות לב שיש כאן גוף אנושי, ולא מבחינות בכל הדרכים שהגוף הזה מגיב לגוף שלנו.
הדברים האלה הם נפלאים, בעיקר כי מזכירים לנו את התודעה ששולטת בגוף הזה ובתגובותיו. מישהי ממשיכה לשים לב שאנו קרובות אליה. אנו זקוקות למגע הזה שוב ושוב. אנו צריכות להתנגד לכל הקלטות הפרדה, בידוד, רגשות שאנו לא רצויות, או שלא חושבים עלינו. היו לנו תקופות ארוכות שכך היה. עדיין יהיו לנו תקופות בהן ייראה לנו כאילו לאף אחד לא ברור מספיק שיבחין בנו, אך אנו יודעות בבירור שזה בלבול. למעשה כל תודעה היתה רוצה להיות מודעת לקיומנו, ולחשוב עלינו, לו היתה יכולה לחצות דרך מאבקיה ולקבוע כיוונים עבורה בצורה מספיק ברורה.
הקבוצה הזו עשתה את העבודה הזו היטב. הקבוצה הזו מאתגרת את עצמה בצורה מספקת ואנו יודעים טוב יותר מאשר להאמין לרגשות האלה. לכן, כשאנו רואים מישהי יושבת באומללות לבד, אנו צריכים לזנק אל חיקה ולהגיד : "או, סלחי לי. חשבתי שאת מישהי אחרת". אמצי תירוץ כלשהו. אנו לא זקוקות לתירוץ מוצלח. את צריכה רק תירוץ כלשהו. אנו יכולות להאשים את עצמנו : "אני מצטערת, הרגשתי כל כך גלמודה ולבד, באתי רק כדי לעשות את זה". קחי את הבדידות כאילו שלך. קשה להתווכח עם זה. ומה השנייה תגיד ? : "לא, לא היית!" כך מסלקים כל אפשרות של ויכוח : "אני זקוקה זאת לעצמי. את יכולה לעזור לי, בבקשה ?". אנשים יאהבו את זה, ועשוי לעזור להם, פשוט לא יודעים איך לפעול ראשונים.
אנו זקוקות ללמוד איך לעשות את זה. לא הייתה לנו ההזדמנות קודם. דלת זו הייתה סגורה עבורנו מוקדם מאוד. לא היה אפשרי או סביר. אבל היום אפשרי.
____________________________________________________________________________
Hebrew Translation of "Your Are Not Alone" - Tim Jackins - Present Time, January 2007
Copyright 2002 © Rational Island Publishers
All rights reserved