תיאוריה רציונאלית על מיניות

הרווי ג'קינס

חוברת ”A Rational Theory of Sexuality"  שהופיע בספר "The Benign Reality"

תרגום הלקט : דסי גרינברג- מירי סגר- בועז רהט- רני גרינברג – קלאי- אליעזר קלאי

 

ישנו סוג של מצוקה אקטואלית שהוחדר בנו ונכפה עלינו בשיטתיות כה רבה בתרבותנו, עד שהיא צמודה אלינו בכל דבר בחיינו כמו סרטי דבק או נייר זבובים, היא מבלבלת ומפריעה לכל. זוהי המצוקה שנכפתה בנוגע לכל הנושא של מיניות.

בשנים המוקדמות של עבודתנו בסיאטל, חלק גדול מהנועצים החד-כיווניים שלנו באו אלינו מודאגים בקשר למצוקה שקשורה במיניות. למדנו מהם הרבה כי נשארנו איתם ועבדנו איתם תקופות ארוכות. הייתה לנו הזדמנות לראות כיצד המצוקות הללו פועלות, ולרכוש כישורים להתרתן.

 עבודה רצינית על מצוקות אלו נעשתה בקהילות הייעוץ שלנו רק לסירוגין. לפני שנתיים שלוש היו אנשים שניסו לקרוא תגר על מצוקה כזו בצורה מאורגנת, אך לא תמיד בהצלחה. ההתקדמות הכי חדשנית ומשמעותית בתיאוריה ובביצוע בשנה הזאת (משום שהתחלנו לעבוד על חוסר אונים לפני יותר משנה) היא תיאוריה בסיסית על מיניות, ודרך בטוחה של האבקות במצוקה זו והסרתה. הביצוע דורש התמדה רבה אך הוא פשוט. הוא תלוי בתיאוריה ומדיניות. התיאוריה עדיין אינה גמורה – כולנו חייבים לפרוק עוד הרבה עד אשר נוכל לומר שהיא פחות או יותר גמורה, אבל כנראה שיש לנו התחלות שניתן לסמוך עליהן.

 

ההנחה הבסיסית

את מה שלמדנו על מיניות אפשר להתחיל בהנחה בסיסית :

"כמעט כל דבר, שמי מאיתנו חשב לטבעי או מולד בשטח המיניות שלנו, הינו דפוסי מצוקה מוקלטים."

כמעט כל דבר בשטח המיניות שנאמר לנו על ידי החברות והתרבויות שלנו שהוא טבעי ומולד הינו דפוסי מצוקה מוקלטים וכפויים. מסתבר שכמעט כל "השיחות הנאורות", "הגישות החדשות" ו"התיאוריות המשוחררות" שמתגלים במספרים כה גדולים בשטח המיניות הם דפוסי מצוקה.

אבחר בדוגמא אחת : דו"ח הייט. חלק מכם קרא אותו, נהנה ממנו ומצא אותו שימושי. הדו"חות של הנשים המרואיינות על הרגשות והפעילות המינית שלהן הם כנראה מאוד כנים. ונעשתה מלאכת כתיבה טובה. מספר נשים סיפרו לי שקריאת הדו"ח גרמה לפריצת דרך ברגשות הבושה, האשמה והבידוד שלהן. אבל, אם תתבוננו בדו"ח ממרחק מה, תבחינו שכל הדיון מתחיל מהגישה של החברה בקשר למיניות, כלומר שהאדם טרוד בכל רגע להשגת סיפוק מיני, וחייב להקדיש תשומת לב רבה לכך. אנחנו יודעים במידה מספקת, ומספיק אנשים עבדו בהצלחה על המיניות שלהם כדי לדעת שהטענה הזו איננה נכונה. התקדמנו במידה מספקת כדי לדעת שזה בכלל אינו הטבע המולד של האדם.

 

הסיבות לרבייה מינית

רבייה מינית מופיעה מוקדם באבולוציה. כל היצורים החיים ממשיכים להשתמש באמצעים הקדומים של רבייה על ידי חלוקת תא אחד לשניים. גם אנו לוקחים חלק בזה. כל התאים בגופנו מתרבים על ידי חלוקת תא אחד לשניים. זו הייתה ועודנה הדרך המוקדמת והמרכזית לרבייה של הרבה יצורים חיים. כמעט כל ההתקדמות שלנו בחקלאות מבוססת על השימוש בכך. בתנאים האלו היא נקראת "רבייה וגטטיבית". כל תפוח דלישס-מוזהב שאתם אוכלים, הורכב מענף אחד שעבר מוטציה בעץ דלישס-אדום ויצר תפוחי דלישס-מוזהבים. ניצנים וחוטרים מאותו ענף הורכבו עד כה באלפי דונמים של עצי תפוח. כל תפוז טבורי שאתם אוכלים הורכב והתרבה דרך רביית תאים כזו מענף אחד של עץ תפוז אחד. תפוזים טבוריים מכסים גם הם אלפי דונמים.

קיימים חד תאיים הנקראים סנדליות, אשר מבצעים מה שניתן באנלוגיה לקרוא רבייה מינית. חד תאיים אלו מתחלקים בדרך כלל על ידי כווץ לשניים (תא אחד הופך לשניים), אבל מדי כמה זמן חולפות זוג סנדליות זו לצד זו, עוצרות, מתחבקות, פותחות את דפנות התאים שלהן, מחליפות חומר גרעיני כלשהו, סוגרות שוב את דופנותיהן ושוחות הלאה. זה נשמע די מיני, האם לא כן ? כל תא עוזב עם תורשה עשירה יותר ממה שהייתה לו קודם.

החיים פיתחו, מוקדם מאוד במוטציות האינסופיות שלהם, את היכולת לא רק לשחזר תורשה מסוימת, אשר נתונה רק למוטציות מקריות מושפעות מקרניים קוסמיות והשפעות נוספות, אלא הם אף פיתחו את היכולת המתוחכמת מאד ליצור חצאי תאים מפרט אחד וחצאי תאים מפרט אחר, לשים את שני חצאי התאים ביחד(בעצם שני חצאי גרעינים) וליצור גרעין שלם אחד ותא אחד, אשר יכול להמשיך ולהתרבות בדרך הרגילה, של התחלקות לשניים. כל זווג מהסוג הזה יוצר סוג חדש של פרט.

רוב צורות החיים שקיימות כיום מסתמכות על רבייה מינית בצורות מגוונות להפליא. חלק מהתהליכים המיניים הללו משוכללים מאד.

רבייה מינית מעניקה למינים שמשתמשים בה פוטנציאל גבוה להישרדות בחיים, לעומת הפוטנציאל של רבייה אל-מינית. ההתעשרות הגדלה בהתמדה של התורשה של מין שמשתמש ברבייה מינית פרושה שהבנק הגנטי של אותו מין יכול לאפשר הישרדות בחיים בתנאים מגוונים הרבה יותר מאשר מאפשרת התורשה הגנטית של מין בעל תורשה מוגבלת וקבועה. לפיכך, מאחר ורבייה מינית מאפשרת יכולת הרבה יותר גבוהה להישרדות בחיים, היצורים החיים שמשתמשים בה נשמרו בחיים בצורה הרבה יותר טובה. חלק גדול מהמינים הקיימים היום מסתמכים על רבייה מינית – רבייה מינית היא "פעלול מוצלח".

 

המערכות המורכבות של המין

ביצורים המורכבים יותר נוצרו מנגנונים מסובכים מאוד בכדי לבצע רבייה מינית. קיים מגוון רב בהם. גם אבות-אבותינו הטרום אנושיים יצרו מנגנונים משוכללים לרבייה מינית. ואנחנו ירשנו אותם. אנחנו יכולים לראות איך הם פעלו פעם, לפי בני דודינו הקופים הגדולים ברבייה שלהם. תהליכים אלו וודאי דומים לאלו שבהם נקטו אבות אבותינו הטרום אנושיים, ושאותם ירשנו אנו. כשם שיש לנו מבנה הגוף של אבותינו, כך גם ירשנו את המנגנונים המסובכים לרבייה מינית. אלה כוללים ערוצים עצביים מיוחדים בראיה שלנו, המעבירים רמזים חזותיים שהגיע הזמן לקחת חלק בטקסי הרבייה המינית, טקסים אשר פעם היו אינסטינקטיביים. רמזים חזותיים אלה מגיעים לעיניים ומועברים למרכזים מיוחדים במוח. המנגנונים כוללים גם גלאי-ריח המכוונים לקלוט ריחות המופרשים על ידי בלוטות הריח של אנשים אחרים, ושבראשונה גרמו תגובה שעזרה לכל המערכת האינסטינקטיבית להתחיל בפעולה. האיתותים האלו מגיעים לתאים מסוימים במוח שהם גם תאי עצב וגם תאי בלוטות. ידע די חדש מלמד אותנו שתאים המקבלים גירויים עצביים כתאי עצב גם מפרישים הורמונים המתפשטים קצת ומגרים בלוטות גדולות ליד בלוטת יותרת המוח שלנו, ואלו שולחים עוד אותות הורמונאליים לכל חלקי הגוף ומגרים עוד בלוטות. יש לנו מבנים מיניים פיסיים מסובכים ובוודאי אבות אבותינו נקטו באלו לפני שהתפתחה אינטליגנציה רציונאלית. יש לנו מבנים מסובכים שיכולים להיות מגורים, ואשר פעם היו חייבים להיות מגורים כדי לבצע את הטקס הנוקשה להשגת רבייה מינית.

 

אינטליגנציה גוברת על אינסטינקטים מולדים

אנחנו ירשנו את הדפוסים הטרום אנושיים האלו. הם אינם היחידים שירשנו. בני אנוש ירשו הרבה אינסטינקטים מאבות אבותיהם. אבל באופן טיפוסי, מהר מאוד נשלטים האינסטינקטים על ידי כוונה רציונאלית. אין זאת שהם אינם קיימים, אלא שהם מהר מאד מושמים תחת הכוונה של האינטליגנציה. נרחיק רגע מנושא המין לשם דוגמא. יילודים בגיל שמונה תשעה ימים מתחילים ללכת, בצורה אינסטינקטיבית. הרגליים שלהם עושות תנועות הליכה. אחרי מספר ימים הפעולה הזו מודחקת ונעלמת. רק אחרי חודשים מספר לומד הילד האנושי ללכת באמת, הפעם תוך שליטה של האינטליגנציה שלו.

יש לנו הרבה אינסטינקטים. את חלקם אנו משאירים כפי שהם : התנועה האינסטינקטיבית של לבנו, לדוגמא, פועלת כל כך טוב שבדרך כלל אנו נותנים לה לתפקד בדרך שירשנו אותה. כך גם הנשימה שלנו פועלת היטב. אבל הרבה אנשים הראו שניתן להביא את שתי הפעולות לשליטה מכוונת. יש אנשים שיכולים לעשות כל מיני תעלולים עם הנשימה שלהם, ויש אנשים שיכולים, ואף עשו זאת, להפסיק את פעולת הלב שלהם, והם כביכול מתים לגמרי לתקופה מתוכננת מראש, ואז עוררו את עצמם על פי אות וציוו על לבם לחזור ולפעום. אם טרם קראתם את הספר "ששת האסירים שלי" אני ממליץ עליו. זהו סיפור על מפגש בין פסיכולוג ומנטליסט מוכשר בכלא ליוונוורת'.

האינסטינקטים המיניים שלנו (שאכן ירשנו אותם) נכנעים ללא מצוקה מהר מאד ליכולת הרציונאלית. יש לנו עכשיו מספיק רמזים גם מאנשים מסוימים שגדלו באווירה חופשית יחסית של משפחה מקהילת הייעוץ, וגם מההישגים של כמה יועצים שעבדו על המיניות שלהם, שאנו יכולים להציץ ולראות מהי בעצם התנהגות מינית רציונאלית.

עדויות דומות וחוזרות על עצמן של בוגרים צעירים, שגדלו באווירה טובה למדי של יעוץ הדדי, מעידות שהאדם הצעיר, אם הוא מקבל תמיכה בהימנעות או בהתנגדות להתניה המוקדמת של מצוקה מינית, משתחרר ממנה ואין לו עניין מיוחד במין עד גיל ההתבגרות כשפונקציות ומנגנונים חדשים בגוף נכנסים לתמונה. בשלב זה יש זמן של סקרנות, של חקירת התחושות החדשות הללו והיכולת החדשה הזו. אז, לאחר החקירות, הסקרנות באה על סיפוקה, ושוב אינם מעוררים עניין רב עד שלב הרבה יותר מאוחר, בו על ידי בחירה מכוונת ומחושבת מחליטים האנשים הצעירים לקחת חלק בפעילות מינית בוגרת (ולפעמים עם קשיים, משום שקשה למצוא בן/בת זוג רציונאלי לשתף אותו בחוויה).

ישנם היום מספיק רמזים לקבלת תמונה ברורה שאישה צעירה שגדלה מוגנת בהרבה מהמצוקה המינית, פשוט איננה מעוניינת במין כל כך, מחוץ לסיפוק זמני של הסקרנות שלה בגיל ההתבגרות, כשמערכת הבלוטות נכנסת לפעולה וגם זה דבר קצר מאד.

 

המצוקה הכללית של העבר

איך זה בהשוואה לשנות גיל ההתבגרות שלך ושלי ? האם אתם זוכרים ? אנחנו היינו כמעט לגמרי עסוקים בנושא. נואשים, מודאגים, מתוחים כל הזמן. לא כולם באותו אופן. חלק מאתנו היו עצורים ואפילו לא העזו לחשוב על כך. אני מסופק אם יש מישהו כזה כאן, אבל ישנם אנשים כאלה. להרבה מאתנו היה קשה לחשוב על משהו אחר, משך תקופות ארוכות. תסכול, געגועים וכל היתר.

 

נעשתה עבודה

כל זה אינו נראה טבעי כלל, וגם לא מולד. יש לנו גם רמזים מהדוגמא, הקטנה בינתיים אם כי משמעותית, של אנשים בקהילות שלנו שעבדו עד עכשיו בהתמדה כדי לשחרר את עצמם מהמצוקה בשטח זה. החוויה המשותפת להם כוללת כמה רגעי בהלה לפני שהסטנדרטים שלהם השתנו, רגעים בהם תמהו אם הם "קלקלו" את עצמם על ידי עבודה על מצוקה זו, ופחדו שמא נעשו "אימפוטנטים" (חסרי כוח מיני) או חסרי יכולת, וזאת משום שרוב ההתעניינויות הישנות במין נעלמו. התברר שהמצב אינו נורא כל כך. ושהם אבדו רק את העניין התגובתי לנושא. מה שהם אבדו היו רק התגובות הדפוסיות ל"כפתורים שנלחצים" (כלומר שהפסיקו להגיב בצורה אוטומטית, כמו רובוטים, לגירוי מיני). אם הם היו במצב בו התנהגות מינית הייתה רציונאלית, הם עדיין היו מסוגלים לפעול בהצלחה. איזו הקלה הביא לפעמים הגילוי הזה.

יש לי הרגל לדבר על פעולות כפייתיות, ואני שוכח הרבה פעמים להזכיר את העכבות. לעתים אני מקבל מכתב ימים מספר אחרי שעזבתי מקום מסוים, השואל : "מה עם אלו שאינם יכולים להרגיש רגשות מיניים בכלל, ואף פעם לא יכלו ?". לדפוסים יש גם השפעה מעכבת והתרופה זהה בשני המקרים.

 

צרכים רציונאליים כפויים לערוצים מיניים

לא רק ההדבקות של דפוסים והדיכוי של החברה מתאחדים למלא במצוקה כל זיכרון הקשור איכשהו למין, והופכים את כולנו לקורבנות לגירוי מחדש הגורם להתנהגות מינית כפייתית או עכבות מיניות, אלא סוג אחר של השפעה חברתית מחזק מאד את העיסוק במין :

לבני אדם יש צרכים הגיוניים. חקרנו כבר רבים מהם ונוכחנו שהם אמנם הגיוניים.

אחד הצרכים הללו הוא הצורך בקרבה, צורך שעבורו טבענו את הסיסמא "ארבעה חיבוקים ביום" (אע"פ שארבעה חיבוקים אינם די קרבה). המין האנושי, מסיבה כלשהי, התפתח בדרך הדורשת קרבה גופנית חמה בכמות גדולה לכל אדם. העדר קרבה כזו יוצר מצוקה מצטברת. זה נכון גם עבור "קרובינו" הקופים הגדולים. ישנם סוגי בעלי חיים (כמו הדוב השחור) שאינם זקוקים לקרבה גופנית, אך המין האנושי זקוק לה.

לבני האדם יש צורך שקשור לקודם, והוא הצורך במגע מודע (הן שאחרים יגעו בך, והן לגעת באחרים), צורך המתבטא בכל סדנא. בכדי להדגים צורך זה די בלגעת בתנועה עדינה בכף הרגל של מישהו ולהיווכח בתוצאות.

יש לנו צורך הגיוני להיות נאהבים, ועוד יותר לאהוב. לו הצורך שלנו להיות נאהבים היה שקול לצורך שלנו לשתות (כלומר לגימה גדולה לפחות כל יומיים), אזי הצורך לאהוב היה שקול לצורך לנשום. העדר הזדמנות לאהוב ולהיות נאהבים – פשוט צובר מצוקה בכל בן אדם.

צרכים הגיוניים אלה זהים או משלימים זה את זה בכל בן אדם. לכן אמור להיות קל מאד לכל בן אדם למלא צורך לקרבה, מגע ואהבה. ניתן לדמות מצב זה לאדם הגר בחדר בצורת משושה, כאשר ששת הקירות נפתחים לחדריהם של ששה אנשים אחרים (כמו כוורת), ופשוט מאד נפתח לפחות אל עוד שישה אנשים בחדריהם הדומים. (למעשה יש הרבה יותר מששה כיוונים, אך קשה לחשוב על דגם הנדסי שונה ממשושה).

אך מה התרבות שלנו עושה ? היא סותמת את כל המעברים בדלתות עבות וכבדות אשר מחוזקות, נעולות וחסומות, ואז היא אומרת לכל בני האנוש : "אם אתם רוצים קרבה עם אדם אחר, אם אתם רוצים לגעת ושייגעו בכם, אם אתם רוצים לאהוב ולהיות נאהבים – אתם יכולים להשיג זאת רק דרך חור המנעול הקטן הנקרא מין".

אין זה פלא שבני אדם, עם הצרכים ההגיוניים שלהם, המתוסכלים ומוגבלים לערוץ הצר הזה, ושעוברים על גדותיהם במצוקות הקשורות בזיכרונות מיניים, מופעלים על ידי התרבות כאילו באמצעות "כפתורים" המפעילים את המין. סבון, משקאות חריפים, תמרוקים, תרופות ובגדים נמכרים במסעות פרסומת המתוכננים ללחוץ על הכפתורים הקשורים למצוקה המצויה בתחום זה של המין. אפילו ציוד מכני כבד מתפרסם בירחונים מקצועיים עם רגל נשית העטויה גרב ניילון מזדקרת מתא המפעיל.

 

ידע שלא הופץ

יש מספר דברים שהיו ברורים מהעבודה מוקדמת שלנו בסיאטל, ושאף פעם לא הפצנו בקהילות, אולי משום שכל כך הרבה דברים נוספים קרו. לפני כמה חודשים אמרתי בסדנא (חלק מכם היו שם): "טוב, כמובן שכל רגש מיני בלתי קרוא הינו גירוי מחדש בלבד", והמשכתי לדבר על משהו אחר, אך מישהו צעק "מה אמרת ?" וכולם הוציאו את המחברות לרשום.

חזרתי על כך, ואחזור על זה שוב: כל רגש מיני בלתי קרוא הינו גירוי מחדש טהור.  אם אינך מחליטה באופן רגוע ומכוון להרגיש מינית משום שזו ההתנהגות הרציונאלית הטובה ביותר במצב מסוים. ואינך מחליטה לעשות זאת לפני שאת מרגישה מינית, כל רגש מיני פירושו שנפלת קורבן לגירוי מחדש.

 

מה לעשות ?

מה שפועל היטב בשטח זה אינו אף אחד מהניסיונות החד פעמיים שנעשו קודם. ואף לא סדרת תרגילים כמו "בואו נתקבץ יחד ונהיה נבוכים בנוגע למין". הרבה מבוכה תופיע כל הזמן, אבל מה שיש לפרוק בהתחלה שונה מאדם לאדם. זה ברור כשאני אומר זאת אבל זה לא היה ברור עד כה, עד שהתחלנו לפעול לפי זה.

מה שפועל הוא לשחזר כל זיכרון הקשור למין בכל דרך שהיא, בין אם הוא מכאיב לך או גורם מתח ובין אם לאו. ויש לדאוג לפורקן מלא על כל זיכרון. אני מדגיש, יש לדאוג לפורקן מלא על כל זיכרון. אחת המנהיגות שלנו בחו"ל באה אלי ואמרה : "אתה יודע, אמרת לשחזר כל זיכרון הקשור למין ?". אישרתי. "אז אני עובדת על זה, אני עובדת על זה בערך שבועיים, ואני מרגישה איום". שאלתי : "את מגיעה לפורקן ?" והיא שאלה : "פורקן (צוחקת) ?". אם אתה רק משחזר זיכרונות בלי פורקן, הגירוי מחדש עלול להפריע מאד.

אין זה תהליך אוטומטי. אין תהליכים אוטומטיים. נדרשת מיומנות הייעוץ, תמיכה וכל היתר כדי לאפשר לדבר לפעול. לא כל הפורקן הוא צחוק – יכולים להיות לך בהתחלה הרבה חודשים של צחוק עם נועצת מסוימת, או יכול להיות שלא תגיעו לצחוק משך הרבה זמן. הדרך הפשוטה והברורה לשחרר את השטח הזה היא לשחזר ולפרוק באופן מלא על כל זיכרון שקשור למין בכל דרך שהיא.

 

איך להתחיל ואיך להמשיך ?

הכי טוב להתחיל שחזור כזה בקבוצה גדולה – בסדנא, בכיתה, בכנס. המנחה או המורה פועל כיועץ כאשר כל אחד ואחת לפי התור מספרים על מקרה, קדום ככל האפשר ופורקים. מציאת הרבה במשותף בסיפורים של החוויות המוקדמות בשני המינים מרגיעה ומעודדת את כולם. היא מביאה תגלית חשובה לרוב הנוכחים – שהם היו קורבנות ולא מפלצות בתחום זה.

המשך העבודה נעשה טוב יותר בשלישיות או קבוצות גדולות יותר ובנוכחות שני המינים, אם זה אפשרי. הסיבות לכך הן כנראה הימנעות מגירוי מחדש בהימצאות בזוג והשבת הביטחון בפעולה קהילתית. אבל תהיה הסיבה אשר תהיה, הייעוץ בשלישיה או יותר הינו הרבה יותר יעיל מאשר בזוג.

 

כל אחד שונה

לכן, פשוט קחו את הזיכרונות לפי סדר הזמנים. התחילו במוקדם ביותר, והתקדמו לאט. אין זה "שחזור מהיר". אלא טיפול בזיכרונות לפי הסדר, אחד אחד, כדי לפרוק אותם מעליך. שימוש ב"שחזור מהיר" מגרה מחדש את כל ההרגשות בצורה נוראה.

כתוספת, מספר הערות עזר. כאשר את היועצת אל תשכחי זאת : אל תנהגי בצורה מכאנית ותשבי ותפרקי את הזיכרונות הפרטיים שלך, אלו שזיכרונות הנועץ העלו לך, אפילו אם נדמה שהתהליך עובד היטב בהתחלה. קצת מזה יתחולל בהכרח. לא תוכלי למנוע זאת ותהיי חייבת לפרוק. אבל זכרי שאת היועצת מפני שיהיו הרבה מקרים בהם הנועץ יזדקק לעזרתך ולכישרונותייך.

 

ילדים קטנים מנוצלים לרעה

יש לנו הרושם, וכעת לא בלי סיבה טובה, שכמעט כל אישה בחברה שלנו, כמעט כל אישה נוצלה לרעה כילדה. ושאחוז ניכר מכל הגברים נוצל לרעה כילדים קטנים. ככל שאנו ממשיכים בייעוץ, נועצת אחר נועצת מעלה את הזיכרון הזה.מין רושם לא ברור מבצבץ : "משהו קרה. (אתנחתא) לא, זה לא יכול להיות ש...לא, זה מגוחך". "מה מגוחך ? " "לא, אני לא אספר לך". ולאחר שהיועצת מנסה להתחנן, לשדל, לשכנע ולתמוך. "אבא שלי לא היה אדם כזה".

אבל אם היועצת לא נותנת לנושא להעלם. סוף סוף לאחר עידוד ("זוהי רק פנטזיה. אל תדאגי עכשיו לגבי האמת. פשוט ספרי זאת כפנטזיה") מבצבץ הניצול לרעה שהניח עומס של אימה, שהשפיע על הכל בחייה של האישה. זיכרונות הקשורים למין אינם תמיד מצחיקים. עבודה בהיקף רחב, סקירת כל זיכרון הקשור למין בכל צורה שהיא, היא עבודת ייעוץ מצוינת. פרקו את הזיכרונות האלו. פרקו אותם לגמרי

האנשים שעשו זאת טוענים כולם כאחד שזהו אחד הדברים החשובים שהם עשו אי פעם. ושכל שטחי החיים שלהם השתפרו כתוצאה מכך. בעיות שנראה היה שאין להן כל קשר עם מין מתגלות פתאום כקשורות בחוטים סמויים למצוקה בתחום זה. כל הקשור בחיים של הנועץ נפתח ומשתנה לאחר פתירת כל אלה. זהו תחום שהחברה העמיסה בו מצוקה בכל צורה אפשרית : מבוכה, בושה, אשמה, אימה ויגון.

 

השתמשו בטכניקות של פנטזיות

עוד מספר רמזים לגבי עבודה על חומר זה : התחשבו בזיכרונות מעורפלים. יש הרבה זיכרונות הקשורים במין אותם החבאנו מעצמנו משום שלולא נעלנו אותם בתוכנו היינו מרגישים יותר מדי מצוקה, מכדי שנוכל להשתלט על הרגשות. כמובן שאנו נועלים חלק מעצמנו, חלק מתשומת הלב שלנו, יחד איתם. אלו הן החוויות הרעות שאין לנו זיכרון מודע מהן. הדרך הבטוחה להגיע לזיכרונות המעורפלים היא פנטזיה. חברו לעצמכם פנטזיה, עשו אותה נועזת ביותר. על היועץ לעודד את הנועץ באופן מתמיד להמשיך ולעשות את הפנטזיה יותר נועזת ופחות זהירה, ולא ליטול כל אחריות לגבי נכונותה. אפשר לבקש שתהיה מצחיקה, או שתהיה מומצאת ושונה לגמרי, במידת האפשר, מכל מה שהנועץ חושד שקרה או פוחד שקרה.

אם הנועץ כבול באמת, חבר לו את הפנטזיה בעצמך. אל תתעצל, תפקיד היועץ אינו לעמוד כמשקיף –  אלא להיות תומך וסומך באופן פעיל. לכן עזור להמציא פנטזיה, והנועץ כבר יתקן את הדרוש תיקון. אם אתה כיועץ אומר : "היה הייתה ילדה קטנה שהתהלכה ברחוב, ופתאום יצא יד שעירה וסחבה אותה אחורה לסמטא ודחסה אותה לתוך פח זבל". הנועצת תצחק ותאמר : "לא פח זבל. הה הה הה ". לא תטעה אותה, היא לא יכולה לטעות.

 

פנטזיות אוננות – רמזים למצוקה

אם אתה הנועץ רוצה קיצור דרך למצוקה הקובעת ביותר בתחום זה, אם אתה רוצה להגיע לעיקר הדברים מהר, פשוט גלה את הפנטזיות בהן אתה משתמש בזמן אוננות. הן יכולות להיראות תמימות ונהדרות או כל דבר אחר בהתחלה, אך התחל לעבוד עליהן ותראה : הן יובילו אותך ישר למצוקה. אינך צריך להמשיך להתווכח באם דבר כזה באמת היה יכול לקרות, פשוט ספר את הפנטזיה שוב ושוב ושוב, תן ליועץ שלך לעזור לך לפרוק. עצם הגילוי עושה את שלו.

דיון וויכוח כאן הם כמעט ללא תועלת, ועבודה רצינית מוכחת כבעלת ערך רב מאוד. מצוקה מינית אינה נכנסת להירארכיה של מצוקות (כפי שהן מופיעות במדריך) אלא היא כוללת הכל. היא הייתה מגבלה מיוחדת כי עד כה לא התמודדנו איתה על בסיס מספיק רציונאלי.

 

תיאוריה שוב

אני חייב לחזור לתיאוריה, כל המנגנון המפואר שירשנו, שעם העדר מצוקה היה מובא לשליטה רציונאלית של האינטליגנציה שלנו, הוא כמובן פתוח להתקפה דפוסי מצוקה. דפוסי מצוקה יכולים לתפוס את המראות, את הריחות, את השינויים ההורמונאליים, התנוחות, הליטופים, את כל הדברים האלה. כל הדברים האלו יכולים להדבק למצוקה.

החברה שלנו דואגת לכך שכמעט כל חלק במיניות שלנו נקשר למצוקה. לכן ישנו בין בני אנוש המגוון העצום לכאורה של אופני מיניות, אופנים שכמעט כולם מתבססים על מה שקרה כשמצוקה ונושאים מיניים קרו יחד. מה קורה אם רגשות מיניים או התחזקות מינית או פעילות מינית קורים בזמן מצוקה ?  הם הופכים לחלק מהקלטת המצוקה. כזכור טבעה של הקלטת מצוקה לכלול כל מה שקרה בזמן המצוקה, וכל דבר אחר שקרה באותו זמן יכול להיפך למגרה מחדש של רגשות מיניים.

 

מנגנון בולט בברור

הרשו לי להשתמש בזיכרונות מהנועצים החד כיווניים שלי שרובם כבר מתים. אדם יקר מאד, שהיה הנועץ שלי זמן ממושך, חי חיים קשים מאד בשל התורשה הפיסית שלו. הוא נולד לא גמור במקצת : הוא היה "תינוק כחול", הייתה לו שפה שסועה, חוט השדרה שלו לא היה גמור ועוד כמה דברים. אבל הוא היה אדם אדיר. הוא עבר ניתוחים אין ספור, והיה עדיין נבוך ומפוחד, אבל הוא עמד פנים אל פנים עם המוות כל כך הרבה פעמים, עד כי היה מאוד רגוע בנוגע לכך. הערכתי אותו מאוד, הוא היה בן אדם אמיתי.

אחרי שעבדנו על הרבה דברים, הוא שאל אותי יום אחד : "מה אם בן אדם ... האם זה משונה מאוד אם יש לבן אדם רגשות מיניים רק...(ואז לקח חמש דקות עד שאמר) כשהוא חושב על עינויים, דם או אנשים פצועים ?". אמרתי לו : "משהו גרם לכך" והייתי רגוע, והוא רעד, והכה את ראשו, וצחק והרגיש מאד מבויש, וסיפר לי עוד קצת על זה ואז אמר ברעד : "כדאי שאספר לך את השאר. יש לי ידיד רופא, שכל פעם כשאני רואה אותו יש לי זיקפה". הוא החביא את ראשו בבושה ורעד והרגיש הרגשות איומות על כך. אחרי שפרק הרבה נדרש זיכרון קטן בלבד כדי שיספר לי שאחד הדברים שלא היה מושלם כשנולד היה אבר המין שלו – היה לו צינור לא גמור לגמרי, ונחשו מה קרה. לתיקון נדרשה סידרת ניתוחים מלאי דם וכאב שבוצעה על ידי אותו רופא.

היה לי נועץ שאשתו התעקשה שילך לייעוץ משום שהתעורר מבחינה מינית רק כאשר זוג כפפות לבנות ארוכות הונחו למראשות המיטה. מאחר והותנתה על ידי התרבות, היא הרגישה שזה משונה מדי, למרות שאולי הייתה סבורה כי תלות דומה בתחתוני מלמלה שחורים היא "נורמאלית". מרגע שקיבלתי את אמונו, לא לקח זמן רב להגיע חזרה לזיכרונות של תקופה קשה מאד בחייו הצעירים, זמן בו בת הברית הנחמדה היחידה שהייתה לו הייתה "אשת העוגיות" השכנה, שהייתה לובשת כפפות משי לבנות ארוכות לשעת התה אחה"צ. כמובן שהיו הרבה מקרים לאחר מכן שהדביקו הרגשות מיניות לזיכרון הכפפות הלבנות על ידי גירוי מחדש.

היה לי נועץ שהיה מתעורר מבחינה מינית רק אם היה נכנס לאמבטיה מים חמים כשמכנסיו לעורו. נשמע מוזר, לא ? לאחר שהעז לספר לי על כך, לא לקח זמן רב לחזור לתגלית האוננות שלו, כששחה באגם חם, לבוש בג'ינס. לא לקח גם זמן רב – למרות שהיה הרבה פורקן בדרך – לחזור לחוויות מוקדמות יותר של האשמה עצומה ("הרטבת את מכנסיך"). "ההיגיון" השטותי שבכך הוא פשוט וברור – הוא נמצא בדיוק שם.

אם תשחזרי ותפרקי לגמרי את כל הזיכרונות שלך הקשורים במין בכל דרך שהיא, תראי ממה נבעו כל אופני התנהגותך המינית "היקרים", "הרגילים והרציונאליים". הם ייעלמו כולם. שוב, יכול להיות שתעברי תקופת חששות שמא הרסת את התחום הזה בחייך, תחום שפעל עד כה ב"הצלחה" על ידי גירויים כפויים.

כל דבר שקורה בזמן חווית מצוקה, כשעולים רגשות מיניים, הופך למגרה מחדש של רגשות מיניים. משום שהרבה מהמקרים האלו מעורפלים, הפנטזיות שמייצגות אותם הופכות ל"כפתורי הפעלה" של השתתפות במין ואנו נוהגים לטפח אותן, להגן עליהן ולהיאחז בהן.

 

מוזר או "נורמאלי" – אותו ההסבר

בתי המשפט ובתי הכלא שלנו מלאים באנשים שהואשמו במה שנקרא עבירות מין. לאף אחד מהם אין אותה מצוקה כמו לאחר. לכל אחד יש חוויות מיוחדות, אבל הדפוסים שלהם מסווגים על ידי החברה המענישה יחד בגלל קווי דמיון שטחיים.

למשל ה"חושפים" – גברים המראים את אבר המין שלהם לנשים ולפעמים רק לילדות. האנשים האומללים האלו ממלאים את בתי המשפט ושוב ושוב נאשמים, מורשעים ומשתחררים. קראתי מאמר בעיתון שאישה העובדת בבית משפט אספה סוף סוף קבוצה מהם יחד בכדי לדבר על הדברים והם קבעו ביניהם לתמוך זה בזה וללוות זה את זה הביתה כדי שלא יתפתו לצורך לפתוח את הרוכסן של המכנסיים שלהם לאיזו אישה או ילדה ואז לרוץ באימה. יש להם חיים נואשים ואומללים.

אז מה כרוך בדפוס מסוג זה ? לא קשה לנחש. סביר שרבים מאתנו כאן השתתפו כשהיו צעירים מאד בחוויה "תראה לי את שלך ואראה לך את שלי". אני מקווה שעל אף אחד מכם כאן לא הוטל עומס ההאשמה, האלימות והאיומים, שהפך את האנשים האומללים האלו לחושפניים כפייתיים. לאחר שדי מצוקה הוטלה עליהם הדפוס יכול למשוך אותם בצורה חזקה מאד. כמובן שיש הרגשה כמו "תשוקה", כמובן שיש משיכה כמו פיתוי, וכי איזו משיכה "דפוסית"  איננה גורמת רגש כזה ?

סוג אחר של מצוקה מינית שממלאת את בתי המשפט כל הזמן הוא "המציץ". דרך אגב, אלו אינם רק גברים, יש גם "מציצות". אני עבדתי עם מספר מציצים כנועצים. המקור הוא בדיוק אימה שהושמה על ילד שניסה לראות את הגוף של המין השני.

זהו דבר פשוט. אדם שיש לו מצוקה ורגשות מיניים בנוכחות אגרטל, מתייחס לאגרטל כמעורר מיני, כמגרה מחדש. אדם שיש לו רגשות מיניים ומצוקה בחוויה שקשורה לחיות, ייהפך לקשור באופן כפייתי למין עם חיות, בצורה מוזרה כלשהי, כפי שקרה בחוויה. זה בדיוק תהליך פשוט – כל מה שנצמד לנייר-הזבובים נדבק – כל מה שהיה נוכח כשהמצוקה הדביקה הכל, הופך ל"מיני".

אם המין השני נוכח כאשר חווית מצוקה מעורבת למיניות, אזי המין השני עלול להיהפך למגרה מחדש של דחייה של רגשות מיניים או משיכה אליהם עם המין השני הזה. אם יש נוכחות של אותו המין, הרגשות עלולים להיהפך לקפואים אל אותו המין. לכל בן אדם במצוקה (בהכללה, לכל בן אדם) יש דפוסים המושכים אל (או נגד) התנהגות הטרוסקסואלית נוקשה וכפייתית או התנהגות הומוסקסואלית נוקשה וכפייתית. מידת הנוקשות או הכפייתיות, תלויה בכמות המצוקה שהייתה נוכחת ובאיזו תדירות גורתה מחדש. הכיוון להומוסקסואליות כפייתית או הטרוסקסואליות כפייתית תלוי רק באיזה חומר מגורה מחדש, באיזו דרך וכמה. כמובן כמעט כולם הם הומוסקסואלים "חבויים" או הטרוסקסואלים "חבויים" או חסרי יכולת לקיים יחסי מין "חבויים" אבל הכל נמצא בתחום הדפוסים.


Hebrew Translation of  ”A Rational Theory of Sexuality" - Harvey Jackins - " The Benign Reality"

Copyright 2002 © Rational Island Publishers

All rights reserved


Last modified: 2017-05-06 23:35:41-07