ייעוץ הדדי בהווה

Randi Wolfe,  Skokie,  Illinois, USA

מתוך "פרזנט טיים" - April 1999

תרגום:  זאב מינץ

בשנתיים האחרונות התמזל מזלי לייעץ בקביעות עם אחד היועצים החכמים בעולם. למרות מיומנותו העצומה בכל הנוגע לעזרה לנועץ לרדת לשורש הבעיה, הוא נחוש בדעתו להשתמש כל הזמן במציאות העכשווית ככלי לסתירה, במקום לעסוק בפגיעות ישנות ובכעסים בלתי פתורים מהעבר. תחת הדרכתו אני מרגישה שסוף–סוף למדתי את האומנות של היות נועצת.  

שוב ושוב הבנתי שהֲבנתיאת הייעוץ ההדדי עלתה בהרבה על יכולתי לעשות בו שימוש. למשל, ראיתי עם השנים שזה הרבה יותר חזק ואפקטיבי לקחת סשן על-ידי התבוננות ישירה במציאות הזוהרת והמזמינה מאשר להסתכל אחורה אל אותה חבית אפלה של המצוקה. בעשותי שימוש במה שנקרא "הסכם המציאות" (כלומר, שימוש במציאות העכשווית ככלי להשגת סתירה) חוויתי סשנים נהדרים שבהם שקלתי מחדש את האפשרות של טבעי המולד. בדומה לכך, אין-ספור הגרסאות של ההצהרה בלשון המעטה (understatement) סיפקו לי תובנות חשובות לא פחות לגבי מה באמת אפשרי, על אף כל חוסר האמונה, רפיון הידיים, חוסר התקווה והפחד הכרוניים שלי. 

אך עדיין, למרות השפעתו של ייעוץ הבנוי על התבוננות במציאות העכשווית במקום על "תשומת לב על המצוקה", עדיין ניכרה בי משיכה כמעט התמכרותית ל"ייעוץ בזמן עבר".   

עבורי, ייעוץ הדדי פירושו להבין את המציאות, לספוג אותה, לקחת סיכון בניסיון להאמין לה ואי הסתפקות במשהו שהוא פחות מן המציאות. כאשר אני עושה כך אני מזילה הרבה דמעות, רועדת בדרכי החוצה מִפחדים רבים, מפני שלשקול את האפשרות עם הרעיון שהאנושיות המולדת שלי היא אמיתית הוא אכן משהו שראוי לבכות עליו. עבורי, ייעוץ הדדי אין לו דבר עם בזבוז אינסוף שעות בהעלאת זכרונות מפגיעות מוקדמות או יחס רע. גם אין לו דבר עם הנסיון לאגור חיזוקים מהיועצים שלי נגד ההרגשה של הדפוסים הכרוניים במקום לבוז לחלוטין לדפוסים. 

כאשר אני מסתכלת על הייעוץ ההדדי מנקודת המבט הזו, הסשנים שלי עוברים בניסיונות נועזים להיות אמיתית, לפעול על בסיס הטבע המולד שלי, לאהוב באומץ ובגלוי ולקבל החלטות משמעותיות ומחייבות בדבר הדרך שבה אחיה את חיי. יישום ייעוץ הדדי מהיבט זה מוביל לסשנים פוריים ומקדמים, ומה שחשוב עוד יותר – הדבר מוביל לחיים עשירים יותר ויותר בעלי משמעות.  

כשאני מבלה סשנים שלמים בקבלת החלטה לחיות חיים של משמעות, הדמעות זולגות להן בקלות כשאני נזכרת בשקרים שהלעיטו אותי בהם בגיל מוקדם, אותם שקרים שכל כך היקשו עלי לתבוע חיים משמעותיים כזכותי מלידה. אין זה הכרחי שאשתמש בסשנים כדי לספר כל סיפור או להיזכר בכל שקר.

כשאני מתמקדת במקום זאת בקבלת החלטה ממשית ואקטואלית, כל מכאובי הישנים נסתרים יחד בו-זמנית, אך תשומת לבי נתונה להווה ולעתיד (שהם בעצם המקום ההגיוני היחיד למקד בו את תשומת הלב שלי). כשאני מנסה בסשנים לאהוב בכנות את היועץ שלי, אני רועדת ומזיעה מכף רגל ועד ראש בעודי מסרבת להקשיב לאותם קולות שאמרו לי שלעולם לא אדע קירבה ואינטימיות שכזו. אין זה הכרחי שאתחלק עם אחרים בפרטיהם של אותם שקרים ובלבול. תשומת לבי ממוקדת באדם האמיתי עד מאוד היושב מולי ובאפשרות ליצור קשר אמיתי ואנושי לגמרי… וזה דבר ששווה לבכות ולרעוד עליו!

בעבר האמנתי שלהיות נועצת פירושו, על פי הגדרה, לפעול מאותה עמדה של היותי קורבן בעבר. זה היה גורם לי לשקוע לתוך הרגשות הישנים של איך פגעו בי בעבר, כמה מבוהלת וקטנה עדיין הרגשתי, כמה ניצלו אותי ועבדו עלי. במקום לייעץ על בסיס העבר, אני מוצאת עכשיו שייעוץ הבנוי כולו על ההווה הוא הרבה יותר אפקטיבי. 

כאשר אני נועצת, אני חשה מלאת כוח, אהבה, תעוזה ואומץ. כשאני נועצת, אני מנסה בכל כוחי להיות מה שאני באמת – וזה מפחיד ונהדר ומביך ומחזק והכל בעת ובעונה אחת. כשאני בסשן ואני מעיזה להיות "אני האמיתית במלוא תפארתי", אני שוב רועדת ומזיעה ובוכה וצוחקת מהריגוש של חיים אמיתיים ומהנס של אנושיות אמיתית. זה כל כך יותר מספק ומועיל מאשר המאמצים של העבר למצוא איזה עניין מספיק עצוב שאפשר לדבר עליו כך שאוכל לסחוט מעיני כמה דמעות או רעידות.

מניסיוני, חלק ממה שגורם לכך שגישה זו עובדת הנו ההחלטה שלי ליעץ בדרך זו, לסרב להביט אחורה או להיכנע למשיכה של הקלטות המצוקה הישנות וחסרות ההיגיון שלי. החלק האחר שגורם לכך שזה עובד הוא ההתחייבות של היועץ שלי לזכור את הטבע האמיתי שלי ולשמור כל הזמן על אחיזה איתנה במציאות, גם כשאני סוטה ממנה באקראי.

בימים אלה, כשאני נועצת, כמעט שאינני טורחת להזכיר דאגות קטנות או הפרעות של מה בכך, כאלו שמעצבנות אותי מדי יום. רק לעתים נדירות אני נכנסת לפרטים לגבי "המקור של הרגשה כזו או אחרת במצוקה זו וזו, או בזיכרון המיני המוקדם ההוא או בדיכוי של קבוצה זו או אחרת". לא שאינני מודעת להקשרים, אלא שזה פשוט לא מה שחשוב. מה שחשוב זה עכשיו ומחר. מה שחשוב זה שאני יצור אנושי מושלם, שהשכל, לבי ונשמתי שלי כולם שלמים ללא פגע ושעדיין לא מאוחר למצות את המתנה הזו שאנו קוראים לה חיים. ולכך נתונה תשומת לבי. 


Hebrew Translation of "Counseling in Present Time" - Randi Wolfe - Present Time No. 115, page 12 - April 1999

Copyright 2002 © by Rational Island Publishers

All rights reserved 


Last modified: 2017-05-06 23:35:41-07