הדפוסים הכרוניים של מעמדיות

הרווי ג'קינס, מתוך A Better World

תרגום : נורית גמליאל

 

הדיכוי הבסיסי בחברותנו הוא הניצול הכלכלי של האנשים העובדים על ידי החברה, לרווחתם לכאורה של האנשים שהינם בעלי אמצעי הייצור. לרוב גדול מאוד של האוכלוסייה (אפילו במדינות הנחשבות "מתקדמות" ומשגשגות יחסית כמו ארצות הברית) אין כלל או שיש בבעלותם רק מעט מאוד אמצעי ייצור (הקרקע, המבנים, בתי החרושת, המכרות, תחנות הכוח, מערכות התקשורת, הבנקים ומערכות הפצה). כשהחברה מתפתחת, נתח גדל והולך של כלל אמצעי הייצור הוא בבעלותה של קבוצה קטנה והולכת של בעלי ההון.

מפני שבשנים האחרונות של עידן זה ייעלה הטכנולוגיה המודרנית את כל אמצעי הייצור כל כך, הכמות הכללית של ההון, כולל אמצעי הייצור, הולכת וגדלה, אך אחוז גדול יותר של הון זה הא בבעלותו ובשליטתו של שיעור קטן והולך מהאוכלוסייה.

מספר ה"מיליונרים" וה"ביליונרים" גדל, לפחות בתקופות מסוימות, אך מספר האנשים שיש להם השפעה אמיתית בכלכלה ובמערכות הפוליטיות והכלכליות הנובעות ממנה הולך וקטן.

בייעוץ הדדי אנו שואפים יותר ויותר להבין את התוכן והמנגנון של החברה שלתוכה נולדנו וששולטת בחיינו בצורה כה יסודית, וחותרים לקראת מטרה זו בבהירות גוברת. המשתתפים בייעוץ הדדי עצמו ובפעילויות המתלוות נוטים, עדיין (1992) להיות ממגזרי "מעמד הביניים" באוכלוסייה ואפילו ממעמד ההון, אך אנו חותרים בשיטתיות לכלול את כל מגזרי האנשים העובדים בפעילויותינו. יש כבר מספר רב של אנשים ממעמד הפועלי סביב ייעוץ הדדי הפונים אלינו להכוונה.

סוף סוף הגענו להבנה ברורה שכל המעמדות בחברה זו מדוכאים על ידי החברה עצמה. אנו מנסים ליצור בריתות ואחדות מעמר למחסומי המעמד הנוקשים שהיו בעבר, לקראת הקמת תנועה שתכלול את בני כל המעמדות, את רובה הגדול של האוכלוסייה, ושתוקדש ליצירת חברה רציונאלית.

רבים מאיתנו התחילו בייעוץ הדדי בניסיון "להרגיש" יותר טוב, אך כמעט כולנו שואפים זה זמן רב לחשוב טוב יותר, "להגיח". כיום שואפים רובנו גם לשחרור, הן של הקבוצות המדוכאות הספציפיות שלנו, והן של האוכלוסייה ככלל, מכיוון שהתברר לפני שנים רבות שלפחות רוב המצוקות של רוב האנשים נגרמו על ידי דיכוי. כעת אנו מתחילים לשאוף לנטילת אחריות, ל"השבת כוחנו" בנוסף להשבת האינטליגנציה שלנו וסיום כל הדיכויים. הנחה כוללת זו חשובה ביותר, לא רק כמטרה לכשעצמה אלא גם מפני שהיא הכלי המקדם ביותר את יכולתנו להתמודד עם כל שאר הנושאים.

בנסותנו לייעץ היטב זה לזה מעבר לחלוקות המעמדיות, אנו מגלים דפוסים כרוניים משותפים מסוימים הקשורים לבני אותו המעמד.

 

דפוסים של מעמד הפועלים

כשאנו מעודדים בני מעמד הפועלים להיכנס למנהיגות, סביר שהדפוסים הכרוניים שיגרמו לקושי יהיו חוסר ביטחון עצמי, הרגשת "מטומטם" או לא אינטליגנטי, הרגשה ש"אין טעם להילחם", ש"אי אפשר לנצי". רגשות אחרים המצויים בקרב פועלים הם "אם אני אנהיג, החברים שלי יחשבו שאני מתנשא ולא יתמכו בי", והרגשה שצריך לחקות את דרכי הדיבור, ההתנהגות, המבטא והבגדים של אנשים ממעמד הביניים או בעלי ההון כדי לקבל יחס רציני. 

בין הדפוסים הכרוניים של בני מעמד הפועלים שמונעים נטילת מנהיגות אחראית עשויים להיות תלונות כתחליף לעשייה, ו"התנחמות" באוכל או שתייה, או בהתעסקות בספורט – בטלביזיה או מחוצה לה.

משלקח האדם מנהיגות על עצמו, דפוסים כרוניים של מעמד הפועלים שמקשים על המנהיגות שעושים אותה לבלתי יעילה עלולים לכלול הזדהות עם בעלי ההון, ניצול לרעה של עמדת המנהיגות על מנת לזכות ברווח אישי או ברווחה כלכלית במקום לנצל את הביטחון שהושג למען מנהיגות יעילה יותר, התנגדות להתמודדות עם סוגיות פוליטיות רחבות, והיאחזות בסוגיות כלכליות צרות (שלעולם אינן יכולות להצליח, לכשעצמן, בטווח הארוך). התנהגות מתוך מצוקה בקנה מידה רחב, שאליה מתמסרים לעיתים קרובות פעילים בכירים של איגודי עובדים, מעמידה את האינטרס של הקבוצה הספציפית של אותו פעיל כנגד אינטרסים של אנשים עובדים אחרים, דבר המביא לשיתוף פעולה עם הניצול הגזעני או האימפריאליסטי של עובדים מארצות אחרות בתמורה ליתרונות זעומים או ויתורים כלכליים לטובת אותה קבוצה.

 

דפוסים של מעמד הביניים

חלק מהדפוסים הכרוניים של הנוטים למנוע מאנשים ממעמד הביניים לנטול מנהיגות אחראית כוללים רגשות חזקים שצריך להתאים לתוך החברה המדכאת, לקבל את אישורה ולתמוך בה כי היא "העולם המוכר היחידי". דפוסים אחרים כוללים צורך מפוחד לאישור ול"ליטוף" מן הכוחות השליטים, אמונה עזה (ומפוחדת) ברפורמות במקום בשינוי מן השורש, וגישה "ליברלית" ש"אף פעם איננו יכולים להיות בטוחים בצדקתנו".

דפוסים כרוניים של בני מעמד הביניים שמקשים על המנהיגות משנטלו אותה כוללים ספקות עצמיים, צורך מפוחד בקונפורמיות, והנחות לגבי "נצחיותה" של המערכת שבתוכה פועלים.

דפוסים כרוניים שמורידים מהפסים את מנהיגותם של אנשי מעמד הביניים עשויים לכלול חששנות בפני איומים, שאיפה דפוסית להיות לבעלי הון או לפעול כמוהם בתקווה לזכות בחלק מהכוח בחלק מהכוח של בעלי ההון, והיאחזות באשליה שבעלות מקנה עושר במקום לתפוס שהיא רק גוזלת עושר מהיצרנים האמיתיים.

 

דפוסים של מעמד בעלי ההון

דפוסים כרוניים של בני מעמד בעלי ההון אשר מונעים מהם לקבל על עצמם מנהיגות רציונאלית כוללים דפוסים של עצלות והתפנקות, אמונה כוחנית שהם צריכים ליהנות מכל מחיר, חוסר אחריות, רגשות שהם אינם מעיזים להיות "נראים לעין" מחשש למעשי נקם. יש גם צורך שאך לעיתים רחוקות הם מודים בקיומו בפני עצמם, ולעולם לא יודו בקיומו בפני הזולת: שעמוק בפנים הם אינם מאמינים בעצמם.

חלק מהדפוסים שנוטים למנוע מאנשים מרקע של מעמד בעלי ההון להיות מנהיגים אפקטיביים הם הדפוסים המוכרים שיש להם ערך קיומי לכאורה. אלה כוללים "השתלטות" בכל מצב, ניסיון להשיג יוקרה, רווח כספי והטבות אחרות. דפוסים אחרים הם התנהגות מתנשאת, יהירות, וזיהוי האינטרס העצמי כ"טובת הכלל". דפוסים יהירים מופיעים לעיתים בצורה של נקיטת יוזמה "באומץ" ללא התייעצות, דבר שעשוי להיות מעודד באדם ממעמד הפועלים, אם באדם ממעמד בעלי הרכוש עלול להיעשות מסיבות אנוכיות.

שום רקע מעמדי אינו חייב לעמוד כמחסום בפני מנהיגות מצוינת של איש/ה בייעוץ הדדי, אך עליו או עליה לעבוד בהצלחה לפרוק דפוסים כרוניים כאלה, ודרושה התעקשות תקיפה ואוהבת מחברים אחרים בקהילה לפעול כנגד דפוסים אלה ומחוץ להם, ולא, הדפוסים יעוותו ויגבילו את מנהיגותו/תה ויעקבו את הקהילה או יפגעו בה. ככל שנהיה בהירים יותר לגבי תפקידי המעמדות ודפוסים אלה, כך נהיה מועילים יותר לקהילות ולמנהיגים/ות באופן אישי. ביכולתנו לדחוף ללא חת איש/ה ממעמד הפועלים לנקוט יוזמה בעוז ולחשוב על עצמה/עצמו כמבריק/ה ואינטליגנטי/ת ולזכור שהתנהגות כזו מצד אדם ממעמד בעלי ההון בהחלט עלולה לחזק את הדפוסים שלו. עלינו לעודד אנשים ממעמד בעלי ההון "להנהיג מאחור", להיות תומכים מרכזיים למנהיגים/ות ממעמד הפועלים, להיות צנועים בהתנהגותם.

הגענו להבנה שכל התרבויות הן תרכובת ש ידע שימושים ושל דפוסים "תרבותיים", ושכחלק מהגחתנו עלינו לבחון תרבויות אלה ולהבחין בין מרכיביהן השונים, לתת כבוד לידע החשוב שבהן ולחלוק אותו עם האחרים, ולדחות את הדפוסים ולפרוק אותם. בדומה לכך, יהיה מועיל ונחוץ לבחון ולסנן את המרכיבים של הרקע המעמדי בקרב חברי הקהילות שלנו ובעלי בריתנו, ובפרט של אלה שאנו מקדמים למנהיגות.

כל רקע מעמדי נוטה להעניק יתרונות מיוחדים לחבריו. בני מעמד הפועלים, למשל: בדרך כלל מוכשרים ו"עושים את העבודה", משתפים פעולה עם אחרים, יכולים לשרוד. לבני מעמד הביניים יש בדרך כלל גישה למידע או שהם יודעים היכן למצוא אותו, וחושבים במושגים של ארגון ואחריות ולא רק במונחים של תפקידים אישיים. לבני מעמד בעל ההון התאפשר, בדרך כלל, לשמור על הביטחון ביכולתם לנקוט יוזמה בכל כיוון שהוא.

אם נהיה למומחים בביעור הדפוסים הכרוכים בתפקידים מעמדיים, ניוותר רק עם הצדדים החזקים שלנו.

כמובן, הדפוסים שנראה בנועזים שלנו יהיו גם אישיים וייחודיים. אישיים וייחודיים כמו בני האדם שעליהם הם משפיעים. יש לאתרם, לסתור אותם ולפרוק אותם כפי שהם, לא להתייחס אליהם רק כאל קבוצות. עם זאת, כפי שלמדנו לחפש, לאתגר ולסתור את הדפוסים שהותיר דיכוי הנשים בכל נועצת שהיא, ואת הדפוסים שהותיר דיכוי הגברים בנועצים שלנו, כך נטילת שליטה לשחרר את כל הנועצים שלנו מהדפוסים הספציפיים שהותירה בהם המעמדיות תשנה הרבה בחייהם ובתפקודם.

Hebrew Translation of The Chronic Patterns of Classism -

Harvey Jackins – A Better World

 

Copyright 2002 © Rational Island Publishers


Last modified: 2017-05-06 23:35:41-07